[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אריאל נוי
/
מצב לאהבה?

איזה בת-זונה!!! פשוט בת-זונה! אני לא מאמין שאני כזה פתי. בכל
חיי הדפוקים לא האמנתי שאני אפול בפח הזה. ככה זה שיש לך לב
טוב מדי, ולפעמים זה אסור. לפעמים אסור לתת לאנשים יותר מדי,
כי כמו המשפט הידוע, הם ירצו את כל היד שלך ואז לא רק שתשאר רק
עם יד ימין, יבוא יום ותהיה נכה גפיים.
אבל מה? להיות ככה רע אליה? היא בכל זאת חברה שלי לא?
כוס אמק , עלק חברה שלי. כמו אידיוט נתתי לה את האוטו שלי
ונתתי לה את המפתחות לדירה שלי וכמו אהבל שילמתי עליה לנסיעה
האחרונה לרומא. לא יאומן איך הכל התהפך. ככה אם הייתי יודע
מראש, הכלבה לא הייתה מקבלת שקל. לפעמים האהבה מעוורת יותר
מדי, אפילו עד כדי-כך שאתה יכול לתת את כל החיים שלך לבן אדם,
ולא לדעת שמשהו יסתבך, ואז אכלת אותה - נשארת בלי כלום. כמו
זבל.

אני יודע שאני מקלל הרבה, אבל אל תאשימו אותי כאן. איך שחזרנו
מרומא, היא התקשרה אלי. רוצה לדבר איתי עלק. מה קרה? נגמרה לך
הויזה? זהו? כמו פתי נסעתי אליה הביתה, עם המכונית שלי,
שהמפתחות שלה אצל הכלבה ולא ידעתי את זה עד אז, לכן הרשיתי
לעצמי להיות בסדר איתה. לא יותר מדי, אתם יודעים.

נכון שאתם רואים בסרטים תמיד את המשפט - "זה לא אתה זה אני?"
נמאס לכם מהחיים? כאילו כמה אפשר לחרוש על המשפט הזה? זה כבר
יותר מדי נדוש ובלי כנות בכלל ואני טיפוס של כנות, יותר מדי
כנה למען האמת. אבל זה לא מה שהיא אמרה לי. יכול להיות שבאמת
התבלבלתי שחשבתי שהיא רוצה לדבר איתי באותו רגע. לא ידעתי שאני
גם אמור לדפוק בדלת שאני נכנס אליה הביתה, כי הבת- זונה חברה
שלי שנתיים, לא? ואז כשתפסתי את הכלב שהיה איתה במיטה, פשוט
הלכתי משם, בלי סקנדלים. לקחתי את האוטו והחלפתי לו ולדירה שלי
את המנעול.

הכי חוצפה ואפילו אתם תסכימו איתי, שהיא באה אלי לדירה שלי,
שקניתי אותה במו כספי הטוב, וניסתה להיכנס לדירה במפתחות שנתתי
לה. "רק לדבר איתך", אמרה לי. אין לה בושה? טוב, זה ידוע
שלבנות אין חוצפה. טוב, אולי גם לבנים.

ישבתי בחדר, והסתכלתי על עצמי במראה. החזיר לי פרצוף של אדם בן
28, עייף ודוחה אפילו את עצמו. ואז אמרתי שזה הכל מאהבה. אהבה
אוכלת אותך דק-דק. מעוורת אותך, והיא מסוכנת יותר מקרוקודיל
הביצות. מאז לא האמנתי בשום אהבה ושום בטיח. אכלתי את עצמי
בבית. לא אכלתי, לא שתיתי, לא ישנתי ולא הלכתי לעבודה. אמא שלי
התחילה לדאוג, ואחים שלי קפצו אלי כל יום לראות שלא בלעתי כמה
כדורים טובים. התיסכול שטף אותי מבפנים, חילחל ונדבק לעצמותיי,
כאילו הדביקו וגיהצו אותו לשם.

עד שמירב הגיעה, ואז הכל השתנה. אולי באמת יש מצב לאהבה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ישו מת, אנחנו
רצחנו אותו!




אחד שנמאס לו
שכל ספרי
ההיסטוריה
נותנים את
הקרדיט לפונטיוס
פילאטוס הזה


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/7/07 2:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אריאל נוי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה