[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יעל רוזנס
/
חתונה

המורה בבית ספר ביקשה שאני אכתוב סיפור על משהו שקרה לי השנה.
טוב, אני לא יודעת איזה סיפור היא רוצה אבל אף פעם לא כתבתי
סיפור, אז אמרתי שאני אכתוב על החתונה של אבא לפני חודשיים.
בגדול היה ממש נחמד. אבא היה לבוש ממש יפה, ואורית גם. בהתחלה
חשבתי שהיא לא אוהבת אותי, אבל אז היא נהייתה ממש נחמדה אליי,
ולקחה אותי לקניות אפילו. אבא הזמין את אימא לחתונה כי הם נורא
נחמדים אחד לשני, אפילו שהוא והיא התגרשו. אימא מאוד רצתה לבוא
בשביל להכיר את אורית, והיא נורא התרגשה. היא עזרה לי להתארגן
לחתונה, ואז נסענו ביחד. בדרך היא סיפרה לי על החתונה שלה ושל
אבא, והאמת שקצת השתעממתי כי שמעתי כבר את אבא מספר על זה, אני
אפילו זוכרת שכשהוא סיפר לי אז אורית עשתה כזה פרצוף כמו של
הסמיילי העצבני מהאייסיקיו. כל הדרך לחתונה היה לי חם נורא
בגלל הפן שהחברה של אימא עשתה לי , ורציתי כבר להגיע. כשהגענו
לחתונה אבא ואורית בדיוק חתמו על הכתובה(זה מה שאימא אמרה לי)
ואני חיכיתי עם אימא כדי להראות לו את הפן. כשהם סיימו אימא
הלכה לדבר עם אורית ואבא אמר לי לבוא איתו כי ממש בא לו
סיגריה. כל הזמן הזה שאבא עישן, הוא הסתכל עליי וחייך ואז
פתאום הוא הפסיק. אני הסתכלתי על אימא ועל אורית שישבו על הספה
באזור קבלת פנים, ואורית כל הזמן הסתכלה עליי ובסוף גם אימא
הסתובבה להסתכל. אחרי זה הגיעו מלא אנשים ולחצתי להם את היד,
ואמרתי שלום כמו שראיתי שעושים בכל החתונות. ואז היה את החופה
וכל זה ועמדתי בצד ליד אבא, וכולם נורא התרגשו ובכו, אבל זה
היה ממש ארוך וחם שם נורא, וגם סבתא כל הזמן דחפה אותי. אחרי
זה היה אוכל טעים, ואז היו ריקודים, ואבא קרא לי במיקרופון
ואמר שהוא רוצה לרקוד אתי. אורית רקדה עם אבי, אח שלה, כי אבא
שלה מת. אימא לקחה אותי לשירותים כי הייתי צריכה לפתוח לה את
השרוכים בגב בבגד שלה, ואז פתאום היא הקיאה על הרצפה את כל
האורז והסטייק. הלכתי להביא לה מים והמלצרית אמרה לי לקחת
מהבר. לא מצאתי את הבר כי היה חשוך ומוזיקה, אז קראתי לאורית
והיא הביאה לי מים ואני והיא הלכנו לאימא לשירותים. אורית
הייתה נורא נחמדה אליה ועזרה לה לקום. אחרי זה אימא סתם ישבה
בכיסא שלה ואני ואורית רקדנו ביחד. בסוף הריקוד שלנו, הסתכלנו
על אימא וראינו שהיא שוב הקיאה, הפעם על הרחבה. אחרי שהמלצרית
ניקתה את כל הקיא של אימא, אבא אמר לאימא ללכת לנוח בחדר הזה
שהם קיבלו מהאולם. היא לא רצתה אבל אורית שכנעה אותה, כזה מהר
כזה. הייתי נורא עייפה כי כבר היה ממש מאוחר, אז עשיתי כזאת
מיטה משלוש כיסאות ונרדמתי. אחרי איזה כמה זמן אבא העיר אותי
וסחב אותי על הידיים לאוטו, ואני נשארתי בינתיים עם אורית
באוטו לבד, כי אימא נסעה כבר הביתה ואבא הלך להגיד לאנשים
מהאולם תודה. אורית הסתכלה עליי דרך המראה של האוטו ושאלה אותי
איזו גלידה אני הכי אוהבת. וניל. זה הכי טעים. היא אמרה שהיא
תקנה לי בדרך. הייתי מלאה כבר מכל האוכל, אז אמרתי לא והיא שוב
עשתה כזה פרצוף. נראה לי שאורית עושה המון פרצופים. שאבא בא אז
נסענו . אני שוב נרדמתי אבל כל הזמן שמעתי אותה אומרת "לילי"
שזאת אימא שלי, אפילו שישנתי. אבא רצה להדליק סיגריה אבל אורית
ביקשה שלא באוטו. כשהגענו לבית של אימא , אבא שוב סחב אותי
ואימא חיכתה למטה עם חלוק, והוא העביר אותי אליה כי לא ממש
ישנתי אבל גם לא ממש התעוררתי. לפני שהם נסעו אז אורית ניגשה
לאימא ואמרה לה משהו כמו "זה לא הולך". אבל הייתי כבר ממש
עייפה ולא הקשבתי ממש. הסתובבתי להגיד שלום לאבא ואורית וראיתי
שהם נסעו כבר. אבל עכשיו אחרי החתונה זה הכי מגניב כי אורית
בהריון ויהיה לי אח נחמד כזה, ואני אשחק איתו והכול. אז המורה,
אני מקווה שמה שכתבתי בסדר כי זה היה ממש קשה לכתוב את כל זה ,
טוב לא נורא, אני גם ככה לא אוהבת סיפורים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עכשיו בסלוגן:

עד הריפרש הבא
אופליין


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/7/07 10:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יעל רוזנס

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה