ראיתי את המבט בעיניך,
כל-כך זר, כל-כך מוכר.
כל-כך חד, ממוקד, ממכר ויודע.

אל תפנה את פניך.

ידעתי אותך ברגע אחד,
ידעת אותי...
וקרן אור האירה את חדרי ליבי
שרקדו צעיר ומשוחרר,
סחפו את כל כולי,
למקום לא ידוע, סוער ורגוע.

ראיתי את החיוך שנולד בשפתיך,
וגל של חום התפרץ בתוכי
שולח זרם ישיר לנימים בגופי, למוחי.
לא שואל שאלות, מזהה את הדרך.

והיקום עמד מלכת -
שום דבר לא נראה בעיני, מלבדך!

והיינו לבד, אני ואתה...

והיית לי זר כמו עונה חוזרת,
אבל כל-כך אחרת,
כמו בוקר שמאיר כל יום -
שולח קרניים לוהטות, מוכרות - דומה,
אבל אחרת.

כמו לחגוג רגעים של עבר,
שלא יהיו יותר ויחזרו מחר.

אני, אתה, העולם...

לאהוב אותך, שוב, כמו פעם
אבל אחרת!