כמה שהיא הייתה יפה באותו ערב. אפילו שזה היה בזמן השבעה של
אבא של ליהי. אפילו כשליהי נראתה כל כך עצובה, והאנשים בבית
ענדו פני עצב ופחד, היא זהרה, ועיניי לא יכלו להסיט לשניה את
המבט ממנה. היא ישבה מולי ככה, כאילו שבכוונה. ניסיתי להסיח את
הדעת שלי ממנה, למרות הכל לא דיברנו כבר כמה חודשים טובים.
נסיתי וניסיתי אבל האור, האור משך אותי להביט בתווי הפנים
הרכים שהסתלסלו במשך שניות ארוכות במוחי, ויצרו את השלמות
שישבה מולי.
אבל היא לא הייתה מיוחדת כזאת. באמת שלא. השיער שלה לא היה
בלונדיני אלא שחור וכהה, ועיניה חומות רגילות נדושות. היא לא
עשתה שום מעשה שמשך את כל הסובבים בחדר ובטח שלא ניסתה לעשות
משהו כדי להסית את דעתי מלנחם את ליהי.

"אריאל? הכל בסדר? אתה קצת מעופף... אתה עייף או משהו?" לפתע
טפח לי על הכתף אמיר. לפתע קלטתי שאני וחן לא היחידים שנמצאים
בחדר. היו עוד כמה אנשים בגיל שלנו, כלומר 17, ואת כולם אני
מכיר. רוב האנשים המבוגרים יותר היו בחדר הסמוך, בסלון. ליהי
הייתה חברה של כולנו, וזה שאבא שלה נפטר הקפיץ את כולם. ישר
באנו לתמוך בה, כי אמא לא הייתה לה. כלומר הייתה, אבל היא לא
ראתה אותי מגיל 7.
"אני בסדר...", עניתי בחיוך קל לעבר אמיר, כדי שלא יחשוד בשום
דבר והמשכתי במעשיי.
ואז, נשברתי. קמתי כאילו לעבור לחדר השני ועברתי על יד חן.
והיא? כאילו כלום. סטיתי מן הדרך שלי לכיוון השירותים. הקירות
הוורודים בירכו אותי לשלום והאסלה והאמבטיה כאילו צחקו עלי עד
כמה פטתי ועלוב אני. אני לא אשקר. מאז שנפרדתי ממנה לא יכולתי
לחשוב על אף אחת אחרת. וזה שיגע אותי. הקירות הוורודים התרחבו
מעלי ונעשה לי משעמם. אבל העדפתי להישאר שם. רחוק ממנה. הצחיקה
אותי המחשבה על כך שקירות וורודים אפשר למצוא רק באמבטיות.

לפתע הדלת נפתחה. השיער השחור והחלק, העינים החומות נכסנו עם
הדמות שאהבתי כל כך לחדר. היינו לבד. כך סתם לאחר חודשים שלא
דיברנו.
"מה קרה? ראיתי שאתה לא משהו היום", חן אמרה לי והתיישבה לידי
על סף האמבטיה.
"הסתכלת עלי בכלל שאת יודעת? את כל הזמן עסוקה בלדבר עם מאיה
ודנית, כאילו שזה ערב חברה פה", התעצבנתי עליה כאילו שנעלבתי
מזה שהיא מזלזלת בהלוויה. זה היה נכון אבל התעצבנתי גם בגלל זה
שהיא התעלמה ממני.
"אני הסתכלתי עליך כל הזמן אריאל", היא ענתה לאט ובבישנות.
"מה? באמת?"
"כן... נו... מה אני אעשה שאתה כזה יפה דווקא בימים האלה",
אמרה אלי בחיוך קל וקירבה את פניה אלי עד כדי כך שהרגשתי משיכה
לעבר שפתיה שלה. כל כך רציתי לסיים את זה שם. ונראה שגם היא.



סוף.