אביגיל קרן / עוד שתי שמירות ודי |
ואיכשהו הזמן לא עובר
יושבת ומאזינה לשקט
ולמוזיקה ממערכת ישנה
החושך בחוץ מתעבה
וגם החרדה גוברת
משעות ארוכות בלי מילים
משתיקה שאיננה נשברת
ריחות של סבון ומקלחת
מתערבבים בעור וברזל
עייפות אותות בי שולחת
וחתול בחוץ מיילל
אני חושבת עלייך, חייל
ששומר עכשיו
באיזה מוצב
וחרדה לקיומך
הוא יותר שברירי משלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|