כשלשקל היה עוד ערך ולמורה נתנו כבוד.
אבי נראה ענק ואני השמנמן של השכונה
שנהג לשחק תמיד ולתת את כל הלב צעקות ומריבות
ואשמת האחרים תמיד הייתה מובטחת

סוכריות וטרופיות
מחבואים ומרגלים
פחדתי מגבהים וריחות האינסולין

חלמתי להיות פיראט ובחצר היה מטמון
להיות טייס, המון מעריצים ושתי כנפיים
אבל בקושי הגעתי לדוושת המכונית
צרות ואיומים תמיד קיבלתי בלי שום בושה

עטים ועפרות
חולצות זהות ופס לשמאל
תמיד צפיתי בדגלים ולא הבנתי מה הם אומרים

כשהגלובוס היה רק מפה
אני חלמתי על נסיעות
העבודה הטיסה אותי הרבה מאוד
והשתלטות הכאב ראש הגיעה

כשאני חוזר הביתה
אני בוכה על מי שמאחור
כל מה שנשאר בראש
הוא זיכרון המלחמות

נעלים כבדות וגם קלות
מיובאות הן מהונג קונג
אני לא מוצא את אהובי
כדי לשיר על חברי

חייבת להיות דרך לצבוע את הזיכרונות
חייבת להיות דרך בשבילי ובשבילך
חייבת להיות דרך בשבילי ובשבילך
חייבת להיות דרך בשבילי ובשבילך
חייבת להיות דרך בשבילי ובשבילך
חייבת להיות דרך בשבילי ובשבילך...