בבית הכלא של מחשבותיי ישנו חלון אחד ושמו תקווה
דרכו אביט אל השמיים הכחולים שנפרשים בכל פסגת השאיפה
אך עננים של חוסר ודאות צובעים אותם גוונים די אפורים
וסורגים של חוסר יציבות כולאים אותי בתוך המחשבה
קירות בטון של נורמה חברתית צובעים אפור את כל חלומותיי
וכשחרטתי אני את שמי בקיר הזכרתי לכולם שאני חי
ואז נשבה לה רוח השינוי מהחלון אל מפרסי נפשי
ספינת גופי הרימה את עוגנה ושוב טבעה בים החרטה
סערת דמעות וזיכרונות הטביעה את כל חטאיי בעומק ים
וכשניגבתי את עיניי הרטובות פתאום נגלה ממול עולם
והצבעים האירו בדמיון חלום שהתגשם אל מול עיניי
וכמו שחיתי בצבעים עד שטבעתי בין שאיפות לנשיפותיי
בתוך התא, כן תא אפור שוב מסתנוור אל מול האור
חולם, זוכר, יודע בדמיון
ושוב שוכח ושוב שוחה בזיכרון
ויש שם בית כלא של עולם ממול עיניי
ובכל זאת אני נשאר
בבית הכלא של מחשבותיי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.