עץ הדעת נתן פריו,
פרי מגדים.
מדלגים, מלקטים.

השרפים ששומרים,
הנחש שצוחק.
אומנות הפיתוי,
ניסוי ותעייה.

הפתיה התבוששה,
ולפתע התכסתה.
הדעת נתנה עולה,
ואדם לעמל יולד.

כרובים מלהטטים,
חרב מתהפכת.
מושלכים.

תם לו עידן של עדן,
ואם אין אנו שם,
אז איה אנחנו?

באדמה שם נחנו,
אחרי אלפיים שנות גלות.
דם האדם באדמה יספג,
הקרקע אדומה,
עיניה אדומות מבכי.

או שמא שכננו הוא הנחש,
זוחלים לצידו בלבירנת של המוות.
מלאכי חבלה,
וחיבוטים של הקבר.