|
מאז הקיץ האחרון בנות-פלישתים לא רוצות שיצמחו להן שדיים. לא
כששאון
ההליקופטרים עוד מהדהד בגרונות של כמה טייסים קטנים ובלחיים
שמש-מדבר, בצורת של מילים
שהיו צריכות להיאמר כמו "הליקופטר, הליקופטר, נגמרה המלחמה"
אבל היה כל-כך הרבה רעש
ובנות-פלישתים לא רוצות שדיים. הן מבקשות מקלט בצבא-השמיים
ולוחצות עצמן אל להבי המדחפים
ניצני הפטמות יונקים ויורקים דם עם כל נשימה. מה שנשאר מהאוויר
נאסף בדפנות בית החזה,
מטפס כמו גפנים המתפתלות בין הצלעות והעלווה טורפת את שורשי
הנשיות של בנות-פלישתים
הן עוד תשמחנה - כבר אין ילדים לגדל, אין ילדים לרומם |
|
|
כששאלתי את אמא
שלי למה הייתה
שואה היא ביקשה
ממני שאני אתן
לה עיפרון, נתתי
לה היא שברה
אותו ואז ביקשה
את כל החבילה,
נתתי לה אותה
והיא ניסתה
לשבור אותה ולא
הצליחה ואז
אמרה:
אתה רואה, יהודי
אחד קל לשבור
אבל הרבה יהודים
יחד זה קשה.
אבל אמא בשואה
נרצחו הרבה
יהודים,
היא שתקה לקחה
מסור וניסרה את
העפרונות.
אתה צודק היא
אמרה לי וחזרה
לג'ויינט.
יאשה מתחיל
להבין את השואה,
הגראס
והסלוגנין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.