|
אני לוחצת את העט לדף
והמילים זורמות לי כמו דיו.
אני לוחצת את עצמי להרגיש
והן זולגות כמו דמעות.
כבר לא יודעת אם אני כותבת
כדי למלא צורך
או כדי למלא דפים ריקים
אני כותבת כי אני לבד
וכי אני יכולה.
כותבת כי אין ברירה
כי לפחות כרגע
יש השראה
כי יש לי מה לומר
ואין מי שיפנים.
אני לוחצת את הראש לקיר
שוב ושוב
בתנופה
והדם זולג כמו מילים. |
|
|
שלי שואלת אם
זאת שאהבה את
התל-אביבי, אהבה
אותו כמו שהיא
אוהבת אותי?
החבר של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.