ברגע של שמחה
או בעת של עצבות
בשעת הרתיחה
או ללא כל אזהרה.
לפתע מראה לשד את הפתח
ויצא הוא באש או ברוח,
בצלצול ועוצמה.
ולאחר הרגיעה, שוב אומר נואש
בתבונה שאחרי מעשה
שוב ירגיש הוא מעושה.
איש קטן, חיים גדולים,
כשמבפנים, ברקים וקיטונות.
את השמן הרותח נותן שיצא,
בלא הכרה, ובלי מעצור.
ושוב הכל נרגע, ונואש כבר נאמר.
המבט המזוגג,
פניו שטופות זיעה.
לחום עורג בשעת סליחה.
וכשבתוכו הכל בוער
שומר הוא את עצמו,
לבל ישכח, לבל יחטא.
ברזי טקסיו רק הוא בקיא
כל סודותיו רק לו נודעו
כמוסים הם לכולם.
כה יגעים,
הכל כבר מותשים.
שואלים הם את עצמם
מהיכן כוחו ישאב?
חולשתם את כוחו מחזקת
כוחו בעצבותם עצבותו היא מכוחם. |
