ביום שישי נגמרה תקופה - המקום בו עבדתי בארבע השנים האחרונות,
אותו מקום בו הפכתי מחייל שמגשש את דרכו אל מאחורי הבר בסופי
שבוע ורגילות למנהל, נמכר ונסגר לשיפוצים - הסיפור פחות טרגי
משנשמע.

באותו ערב חגגנו - הוקמה עמדת DJ , הוכרז רשמית שהערב הבר
חייב להיגמר - ואיתו גם הלקוחות ... שתינו עד אבדן הכרה, צחקנו
ורקדנו עד דמעות
- וקברנו את הזונה הזקנה..


חלקנו כבוד אחרון לזונה הזקנה שנתנה לנו מחיותה לאורך כל
שנותיה הטובות.
סופרים ומשוררים, שחקנים ואנשי רוח, זקנים וצעירים, קהל רב
התאסף במקום עם כלי משחית בידיו ובכוונתו לגאול אותה מייסוריה
ולקרב את גאולתה כדי שלא תסבול יותר.

ישבנו שם על הכורסה האדומה מרימים לכבודה עוד כוסית, מוצצים את
פטמות הפלסטיק שלה הדהויות מאלפי פיות רעבים לסיפוק - אנחנו לא
הראשונים שלה ואין סיבה שתזכור אותנו - היא שירתה אותנו כמו
ששירתה אלפי אחרים -  במסירות ועם חיוך קטן על הפנים..

נעצנו את שינינו בבשרה - בשר מצולק של זונה זקנה - אך נותר בו
עוד יותר מרמז לעסיסיות שהייתה בה כשבשרה היה ורדרד וטרי עת
נגסו בו פיותיהם הרעבים של אלפי לקוחותיה..
ליטפנו את פניה על הבר הרעוע שהזדקן איתה שנה אחרי שנה מצהיב
מתנדנד ומתחספס מוויסקי וסיגריות זולות..
חיבקנו אותה כשהתערפלה הכרתה כשם שחיבקה אותנו הזקנה כשביקשנו
לערפל הכרתנו עד למקום בו אין כאב ובו אנחנו לא לבד..
כיסינו מבושיה - עת לכל וזמן לכל חפץ - והגיע כבר זמנה להיקבר
באדמה ולהירקב עד תום ובזאת להתחדש ולפרוח כבראשית.

הזונה הזקנה מתה במלאת לה שלוש שנים..
תחי הזונה הצעירה!!!