למדתי שאלוהים זה אינסוף.
למדתי שאלוהים זה הדבר היחידי
בכל היקום המתקיים הזה שהוא אינסוף.
אבל בכל זאת, משהו לא מסתדר לי.
מיום ליום אני מבין שאני ואת זה האינסוף
הכי גדול שנברא פה אי פעם,
זה פשוט לא נגמר, לא רוצה להגמר,
וגם שאני רוצה, וגם שאת רוצה,
זה לא נגמר.
אולי אנחנו לא באמת באמת רוצים שזה ייגמר?
לצערי אהובתי,
את כמו וירוס שחדר אלי חזק מדי, ואת מתרבה
בתוכי בקצב אדיר גם כשאת אינך איתי.
לפעמים אני חייב רופא שיבוא וירפא את המחלה
אבל מהר מהר אני מגלה שאני מכור לחולי הזה יותר מדי.
כבר לא איכפת לי מלהט אהבה,
לא איכפת לי מהתאהבות חדשה
או מגע פיזי בגופה של אישה יפהפיה ומדהימה,
אלא רק ממך, את מקננת בתוכי ומחכה לפרוץ החוצה,
כל פעם מפילה אותי בצמרמורת אדירה ובשיתוק
גופני הישר אל המיטה, לפעמים מיטה של עצב ודכאון
ולפעמים מיטה של אושר ושמחה.
את נמצאת שם תמיד, מחכה לי ברגע חולשה,
וכמו תפילה קטנה אני פתאום שומע אותך,
בלי שום התראה, בלי כלום את פורצת למחשבות שלי,
ואפילו למשטרה אני לא יכול להתקשר, את שוב משתקת אותי.
כנראה ששירותי החירום כיום באמת לא מה שהיו פעם,
בוודאי אם הם לא מסוגלים להתמודד עם מצלמה גנובה
או בחורה בת 19 שפורצת לי שיטתית לתוך המחשבה.