הולכת לה ברחוב ושוקעת במחשבות.
מחשיבות עדינות, מחשבות רכות, מחשבות מלטפות זיכרון.
אחרי ששיחררה את המחשבות לחופשי, היא לוכדת אותן בחזרה לראשה,
שלא תהיינה חשופות לעולם, שלא יגלו חלילה את מחשבותיה.
חוזרת הביתה, שוטפת פנים,
מתנקה מזיהומים,
נשכבת במיטה, מרחיקה סיוטים, הזיות וחלומות לא מציאותיים,
משחררת חזרה, והמחשבות מתרוצצות באוויר.
אסור לה לשכוח ללכוד את המחשבות חזרה, אבוי יהיה אם שוב תשכח,
המחשבות עלולות להחשף, והיא לא רוצה שהעולם ידע מה בראשה,
היא בסך הכל רוצה נחת והרבה שלווה. לשחרר מחשבות חשוב לה,
זה עוזר לה לנקות את המחשבות, זה עוזר לה לסדר אותן.
זה עושה לה טוב, זה עושה אותה אופטימית יותר לכל הקשור לעולם
הכל כך לא מציאותי הזה.
כל מה שקורה אצלה בפנים, היא לא רוצה שאנשים ידעו, לא רוצה
שאנשים יכירו אותי כפי שהיא.
מחשבות בשבילה הן הסוד הכי מתוק,
בהן אפשר להתקרב לדבר שאי שם נראה רחוק.