בתוכי
פורחים עצים
נסללים שבילים
מרגליים קטנות פוסעות ומחפשות.

בתוכי
קשת בענן
שמש של מדבר
טיפות גשם טיפין טיפין, מחיות אדמה בשלה, מעלות לנחיריים ריח
של אמת.

הסימביוזה ביני לבין השאר לא נפסקת. בכמות per שעה, היא מעניקה
לעולם עוד.

שמחתי להיות עלה כותרת ביופי הזה,
במצב שיישאר לעולם, לעולם,
פשוט כי באמת היה.

אין בי חרטה. כרגע אני שלמה. תודה על הברוא ועל הלא ברוא.
תודה על ההשקעה, על המאמץ, על החן וההגינות,
על האמת הכבויה של היופי בהכל.

תודה עליי, על עצמי, על הסולם עליו אני מטפסת
ויודעת שלא ייפול.

שמחתי להיות.