באיזשהו שלב בחייך אתה מבין שאתה עומד לבד מול העולם, גם אם יש
סביבך אנשים שצועקים, צוחקים או נותנים חיבוק כשרע
ואם אין את הקירבה הפיזית אתה תגלה את הבדידות עוד לפני, אבל
זו לא בדידות רגילה של לשבת בחדר ולהביט בתזוזות של הקיר.
זו ההבנה של החיים שבמלחמה שלך אתה לבד, ואל המוות שלך תלך
לבד.
אתה אדם זר וקטן שנולד למשפחה זרה שמורכבת מאנשים זרים, שלפני
שפגשו אחד בשני, הם לא דמיינו אותך כמו שאתה והדבר היחיד שמחבר
אתכם זה קשר דם.
אתה אדם זר וקטן שנזרק אל תוך עולם מתוכנן ומתוזמן, אבל כשאתה
נופל על השביל האפור אתה מקבל מכה כמו האדם החלש בעולם, מתכווץ
ונעלם.
נעלם לתוך בית קטן של אנשים שגילו את הפחד ולא מתביישים לפחד
אותו, שגילו את האהבה ולא מפחדים לאהוב ולהיפגע, שגילו את
האנושיות ולא מתביישים לרחם.
אל הדלת האפורה הזאת קל להגיע מכל מיני שבילים של החיים:
שביל של אהבה, שביל של דיכאון, שביל של הבנה, שביל פחות
נורמטיבי מהשביל של העדר.
לא כולם רוצים לצאת מהבית כי מאמינים שפגשו באמת פנים מול פנים
ומוכנים להתיידד איתה,
אחרים מצליחים לצאת מהבית ויכולים לחיות את חייהם בלי חיפוש
אחר משמעויות החיים
ואלה שלא יצאו מהבית כנראה שאיבדו את עצמם באחד החדרים. |