|
איך אני מבטאת את זה עכשיו
טיפה אחת נופלת מלמעלה, ראיתי אותה בשניות
צינת לילה דופקת על החורים שלי
אני פותחת את הדלת
אני צריכה להיות ערומה
אצבע אחר אצבע אני מניחה את כולן על השקט
אין לזה מלים אך אני מוכרחה
דבר
עכשיו, דבר
אבל בבקשה בלי מלים
מהר מהר עכשיו
לפני
אשתרע ואדע - כלום
זה צליל שאף אחד לא שומע
רק הוא יודע אם הוא קיים
הכל עיניים, לשם מה הן שם אם עיוורות הן
אישונים ריקים פונים כלפי חוץ ולא ידעו מה לכתוב
ותשרור דממה ולא תדע לאמר דבר
ויעמוד שם וקלידיו שותקים כמוה
אוכל להניח עליהם אצבע אחר אצבע
אולם רק בתוך צעיף
אולם עולמי רוצה
יש קליפת צדף מסביב וצריך להקיש חזק
צריך לא לפחד מהפסנתר
צריך לפתוח את הידיים כמניפת נוצות
להעביר על הלחי
להזכר איך עושים את זה
לשאוף |
|
|
יש כאלה, שבאמת
לא יודעים
דברים, כמו...
"כמה סלוגנים
אפשר לשלוח?"
והם שולחים
ת'שאלה בתור
סלוגנים ויוצאים
כלי-עולם בעלי
חוש הומור
מפותח.
-שפרירית, פלא
העולם השמיני
בניתוח
פסיכולוגי של
מצבם
הבלתי-נמנע-ומוסבר
של כותבי
הסלוגנים
המופלאים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.