|
איך אני מבטאת את זה עכשיו
טיפה אחת נופלת מלמעלה, ראיתי אותה בשניות
צינת לילה דופקת על החורים שלי
אני פותחת את הדלת
אני צריכה להיות ערומה
אצבע אחר אצבע אני מניחה את כולן על השקט
אין לזה מלים אך אני מוכרחה
דבר
עכשיו, דבר
אבל בבקשה בלי מלים
מהר מהר עכשיו
לפני
אשתרע ואדע - כלום
זה צליל שאף אחד לא שומע
רק הוא יודע אם הוא קיים
הכל עיניים, לשם מה הן שם אם עיוורות הן
אישונים ריקים פונים כלפי חוץ ולא ידעו מה לכתוב
ותשרור דממה ולא תדע לאמר דבר
ויעמוד שם וקלידיו שותקים כמוה
אוכל להניח עליהם אצבע אחר אצבע
אולם רק בתוך צעיף
אולם עולמי רוצה
יש קליפת צדף מסביב וצריך להקיש חזק
צריך לא לפחד מהפסנתר
צריך לפתוח את הידיים כמניפת נוצות
להעביר על הלחי
להזכר איך עושים את זה
לשאוף |
|
|
פעם בארבע שנים
יש אולימפידה,
אנחנו שולחים כל
מיני מתמודדים
שחוזרים מקסימום
עם ארד או במקרה
היותר מחמיא
כסף,
חודש אחרי יש את
אולמפיאדת
הנכים, שכשהם
חוזרים יש מטוס
מיוחד שמביא את
המדליות, אנחנו
הארה"ב של
המדליות.
שזה מרגיע אותי,
כי אם מחר תיהיה
התפוצצות
גרעינית וכל
העולם יפגע,
כולם יהיו נכים,
אנחנו מנצחים את
כולם.
עמוס מהמוסד
מוצא נחמה
בפרוטזה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.