אני חושבת שהשתגעתי. הכל התבלבל לי.
איך אפשר לאבד את עצמך ככה?
אתה תר אחר משהו אחד ופתאום אובד בדרך.
דרכי אבדה לי, האהבה הרסה אותי.
מה עשית לי? תגיד כדי שאוכל להשתחרר.
תגיד שאתה לא מתגעגע, תגיד שהפסקת לאהוב
אל תענה לשיחות, תגרום לי לשנוא אותך!
הלב שלי שבור ואני לא מצליחה לאחותו.
כואב לי. שורף לי עמוק בפנים. האהבה מכלה אותי שם, פנימה.
איפה שהכל יפה כשהוא אוהב.
איפה שהכל שחור כשהוא נשבר, הלב שלי.
כל דמעה יותר צורבת מקודמתה, מכפילה את עצמה.
כאילו לא בכיתי די. מספיק להתאבל על אהבה שלא מתה.
היא חיה ובוערת בי עמוק בפנים, מאיימת לפרוץ החוצה.
אני מנסה לכבות אותה, לשכוח אותך, להפסיק לאהוב,
ומרגע לרגע גואה בי השנאה כלפיך.
שונאת אותך איך הכל כל-כך קל לך. שונאת אותך כאילו מעולם לא
אהבנו, מעולם לא הושלכו הבטחות באוויר.
אצלך הכל בסדר. אבל מה איתי?
שונאת אותך ושונאת יותר את עצמי על שלא מפסיקה לאהוב אותך!
איך עוברים הלאה? איך שוכחים בן-אדם שכל-כך אוהבים?
איך מרגישים כל-כך הרבה דברים? האם זה אמיתי או שאני חולמת?
לפעמים הייתי מייחלת כאילו כלום לא קרה, מעולם לא נפגשנו.
לא יודעת מה היה בו באדם זה, שכך כישף את לבי.
אני לא יודעת איך להשתחרר מהאהבה הזאת כלפי אדם שלא אוהב
בחזרה.
אומרים שהאהבה מצמיחה דברים חדשים,
אצלי היא רק הורסת.