המוזיקה מתחילה לחלחל
אל תוך החדר הסגור
קולה מצליח לשטות בי לרגע
ואז אני שוב חוזר לזרות
הצבע על הקיר מטשטש
ואני יכול להיזכר
איך פעם, היו תלויות כאן תמונות
במסגרות לבנות
היינו מצלמים את עצמנו
להרגיש שונים, בכל פעם
פתאום הגשם מתחיל לרדת
עשר שנים, לקח לי להיזכר אותך
חצי שנה, לקח לי לשכוח
משאיר את התיק על השולחן
נשען על קורת הדלת
יכול לדמיין אותך רוקדת כאן
אחר כך מביטה בי
כאילו רצחתי את הנשמה שבך
לא יהיו לי תשובות
לא יהיו לך ספקות
עשר שנים, לקח לי להיזכר בך
עכשיו אוסף את החפצים
בודק את הנתיבים
סוקר את הקולות
והזמרת שטה בתוך החדר
כמו הייתה נוכחת שם
בכל הזמן שהיינו
ואני לא זוכר
שזכרנו את המילים
אהבנו להביט החוצה
ירד גשם
וחיכינו שהבוקר יגיע
כל ההבטחות, נמסו באביב
לא ידענו למה לחכות, כשכל נגמר
שורות בלי קשר, סצנות בלי קול
ואני מתיישב על הספה
רואה איך הגשם, לא מפסיק לטפטף
מכוניות רבות חולפות כאן
באיזה מקום עכשיו
את מתנהלת
אולי זה סוד, אולי זה שקר
זה רק אני
שעשר שנים לא זכרתי אותך
ואחרי חצי שנה, שכחתי הכל
שום דבר לא נשמר, שום דבר לא כתוב
את אולי עכשיו רוקדת בחדר אחר
אני קם מן הספה, מכבה את המוזיקה
המילים לא יישארו בשום מקום
היא תעבור לשיר הבא
ואני אשאל
כמה זמן אקח לי, להיזכר בך שוב
לשכוח שזה לא היה מעולם