לא רק שירים לכתוב ידעתי -  גם את ילדיי גידלתי
בין הסירים, השיעורים והשאלות היו לי גם תשובות!

ובנוסף  - זה מובן, מבשלת, שוטפת, כועסת, רוגזת...
ומזמן לזמן-  שירים הם עבורי הנחמה היחידה
האהבה הכי גדולה - לעת מוצא.

לא רק שירים לכתוב ידעתי - גם את ביתי טיפחתי
בין הספרים, העציצים  והכיסאות היו לי גם תקוות!

ובין השאר  -  מציירת, תופרת, מכבסת, רוקמת...
ומדי פעם - שירים הם עבורי  הנחמה היחידה
האהבה הכי גדולה - לעת מוצא.

לא רק שירים לכתוב ידעתי - גם מחוץ לבית עבדתי
בין המטופלים, המשרדים והמוסדות היו לי גם יומרות!

ובין היתר -  יושבת חושבת, כותבת, נרדמת...
ובין עת לעת  - שירים הם עבורי הנחמה היחידה
האהבה הכי גדולה - לעת מוצא.

לא רק שירים לכתוב ידעתי - גם את האהבה הכרתי
ובין זה, או אחר, הכן והלא, האולי והעוד היו גם נחמות!

וכמו כולן -  מתאהבת, נכלמת, מלטפת, מנשקת...
ולעתים - שירים הם עבורי הנחמה היחידה
האהבה הכי גדולה - לעת מוצא.

לא רק שירים לכתוב ידעתי - גם ידידים אספתי
ובין הסיפורים, הדיבורים והרכילויות, היו לי חלומות!

וזה ברור - מתיידדת, מתבודדת, מקבלת, נותנת...
ולבסוף  -  שירים הם עבורי הנחמה היחידה
האהבה הכי גדולה  - לעת מוצא.

לא רק שירים לכתוב ידעתי - גם נכדים קיבלתי
ובין החיתולים, החיבוקים, הבקבוקים, יש למה לחיות!

וכל מה שנותר - זה להביט לאחור, הזכרונות אין ספור.
ומעל הכול - שירים הם עבורי הנחמה האחרונה
כיוון שזכיתי באהבה אחרת.
                                             יותר גדולה!

       מוקדש במיוחד היום - לורוניק ליפקין!
    בעקבות שירה המאלף - מצ"ב לינק, ורוניק - תודה!
              בזכותיך יצאו המילים, מהמגירה!
         http://stage.co.il/Stories/537254111
               בנוסף לכל האימהות, הסבתות,
         גם אבות שעוסקים, במלאכת "הקודש" הזה.
                 שלפתי אותו מאחת המגירות.
        ישן - ממש עתיק. רק הוספתי את הבית האחרון,
          שיהיה עדכני. אם כבר, אז כבר עד הסוף...

             זיכרונות מן העבר, הן נחלת הכלל...