קורא ומעמיק, עיניים מרצדות קלות.
אך עליי היא לא כותבת לעתים קרובות.
למעשה, יהיה זה מכוער להגיד,
אך עליי היא לא כותבת תמיד.
ואפשר לומר שזה מציק לי נורא,
את שיניי לחרוק ולכתוב שירה.
אך הלב כבר עזב מזמן,
ואת מקומו החליף אחד ישן.
מדורות קדם זה בא
הטינה, הכעס והמרה
ואני נוקם את נקמת הנעלב
ובשם כל המשפחה אני רב
עם מי שהיתה חברתי הטובה
שלשפתיה הייתי מדליק מדורה
ומחשבות עליה עושות לי בחילה
התנשאות יתר עם רוח קלילה
מדורות קדם זה בא
הטינה, הכעס והמרה
ואני נוקם את נקמת הנעלב
ובשם כל המשפחה, אתה אני רב |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.