את מעבירה את היד בשיער ומעבירה זרמים ישר אל המוח שלי ואני
כל-כך לא מודע למה שקורה לי בגוף עכשיו והמחשבות משתוללות. אני
רוצה לפרק אותך, לקרוע אותך, לזיין אותך הכי חזק שאני יכול
ולרוץ לספר לכולם, כי מה זה ישנה, הם בכל מקרה יגמרו חסרי פנים
בסימטה עם המוח מרוח על קיר לבנים אדום במילא ומזרק תלוי עוד
על העור הדק שמפריד בין הבפנים לבין המציאות.
ואני,
אני אשב כאן בשקט מוחלט
עד שתסיימי לדבר
ואז אני אקום ואחתוך לך את הפרצוף
ואולי סוף-סוף יעבירו אותי לחליפה לבנה במקום החרא הכתום הזה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.