(הידיים רועדות כשמנסים לייצב אותן.
שורות משירים ישנים מהדהדות במוח.)

זה בוקר של מוות;
של טראומות ילדות של מרפות.
של פחד שמטלטל מתוך השינה.
של שתיקה. שתיקה של עיניים שנקוו מהן הדמעות.
של צלקות.
של צרחות שפיות אחרונות.
בוקר של נסיעות ארוכות ומבטים ריקים.
זה בוקר של חורף;
חורף סופני של ילדות אבודות.
של דימומים פנימיים. של בחילות.
של סחרחורות ואי-יציבות נפשית.
של בהייה באוויר.
של שיער רטוב וגוף כואב.
של מחשבות קפואות.
זה לילה של פחד;
של עיניים שחודרות עמוק מדי.
של חיבוקים קצרים.
של שכיבה על הרצפה.
של התקפלות.
של בטן מכווצת.
של מלחמות מופסדות מראש.
של סיוטים שחוזרים על עצמם.
של מילים אחרות.

(להתעורר לבוקר של מוות.
לנשום את כעסי הבוקר ולא לעשן עד שנחנקים.
לקלל את כל העולם על שהם- הם, ובראש לרצות למות.
רק לרצות למות.
לעצור לרגע את הזמן כדי להבין, וכשהמחוגים זזים,
להתפכח.
ללבות את הריק עם בהייה בשמיים ולכבות שריפות עם שמן רותח.)


(להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך.)




15/17.1.07