30.09.2000

רוצה להשיט שוב את ספינת האהבה,
רוצה לחוש את אותה השלווה,
השלווה שהייתה בשייט הקודם,
עם המלח שלי, המלח המהמם.

איך אז אל האופק הבטנו,
כאילו בעולם יש רק "אנחנו",
לא אכפת היה מעבר או מעתיד,
היינו רק אני ואתה - כיחיד.

חשנו שזה לעולם לא ייפסק,
חשבנו שספינתנו לא תתרסק,
אך אז שקעה ספינתנו,
וכך הפסקנו להיות "שנינו".

פתאום מצאתי עצמי לבד,
על אי קטן, רחוק ומבודד,
מחפשת את המלח שלי,
שאל ספינתנו יחזיר אותי.

וכך יושבת סתם,
מסתכלת על הגלים ועל העולם,
הגלים קוראים לי לבוא,
אך רוצה אני לחכות לו.

ספינתנו אולי טבעה,
אך השאירה בלבי זיכרונות ותקווה,
למרות שעמוק בפנים אני חושבת,
אולי הוא משיט עכשיו ספינה אחרת.

מוקדש לאהבתי הראשונה