אייל עקיבא / שתיקה |
את צווארי כבר לא מלטפת.
שתיקתך הלמה בליבי
מנסה לקום להמשיך ללכת.
יחסי הקריר, לשוני החדה
בלבך נטעו אכזבה.
בושר היית ולא מוכנה
אך בגבי נתמכת וביקשת עזרה.
השמש שקעה הלילה הגיעה
השחור התגבר על כוחי,
הפרי כבר בשל דיו
טעמו יישאר רק בזיכרוני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|