הודיה פרייזלר / שם ראיתיך |
ממבטי חומק וליבך מתהפך
מנסה לא לדעת, מראה עיוורון
נעמד מלכת, לא נכנע לרצון
אז שכבת שם, ואני מנגד
מתבוננת בך ודמעתי זולגת
על המאבק שבפנים, הנשמה שזועקת
בחוץ כמו כלום, ישנו רק שקט
משם אז הלכת, וליבי כבד
ראיתי בדמך את דמי יורד
ולא הבטת לאחור, ולא אמרת שלום
ומילה לא נאמרה, לא אז ולא היום
אמנם זה הסוף, אך גם רק התחלה
להמשיך לחיות, ולבקש מחילה
ועוד אזכור פניך אשר חתמת שם
ואת המשך הסוף שלא נגמר לעולם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|