ריקי די / בצל הנחמות |
שותק לרגלי ההר
נוטף פלגי זיעה וזיכרונות,
לפלס לו דרך
בין דמעות ודם
להבין עד כמה,
עד לאן
עדיין ילדה בצל הנחמות.
זרוע תוביל אל כתפי
ואשקע כך
אל צבעים ושקיעה
ורוח תכופף איבריי הנוקשים.
מתרצה אהיה מול טבע וים
שוב טעם בראשית
כשפתי עוללים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|