|
נקבצים בין סמטאות
מוארים באור קלוש
מתנודדים אחר כבוד
היינו ילדים
הושלכנו אל התופת
שבענו מקרבות
את סיפורי מסעותינו
יספרו הצלקות
איש לא פתח השער
פצעינו לא טופלו
את אחינו שהפקרנו
מחר לא יזכרו
מדינו נשרפו
אנו גלדים וגדמים.
אלו אנו שהסתנוורנו
מהחלום הציוני. |
|
|
חשבתם פעם, איך
הגיע השלט של
"נא לא לדרוך על
הדשא" לאמצע
הדשא?
או למה כשאומרים
ריק, והולכים
אחורה, לא
שומעים קיר?
-תהיות של
קווקזים, אבל
קווקזים משוודיה
התיכונה בלבד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.