2.5.07

בעצם, אני מחכה
ואולי היא בכלל לא תגיע.
אין כאן עניין של חוסר אמונה
וגם אין זה יתר 'הגיון'.
זו פשוט התחושה, כפי שהיא
בלי לנסות לנווט אותה.

ולתוך הישיבה המתוכננת
שוחים חוצנים ספונטניים
מסיטים את החיכיון
לתוך שיחה או סתם שלום
ואז כשהולכים להם
מבין שהכתיבה היא המרכז

כרגע.

אדם בא עם מטרה
והיא משתנה לה אינספור עם הדרך.
להיות נזיל משמע לנוע
לזרום, להתערבל, לנטוף
ולשנות צורה (גם בישיבה)
בהתאם למה שנשטף אל הזרימה.

כעת שוב מחכה למשהו שיגיע
כמו מישהו שאני לא.
אז המרכז שלי הוא לחכות
וצדדי הם רשתות,
לצוד עניין הן מוכנות
בתוך נהר זורם שהוא עצמי

רק כרגע.