עופר רון / שובי 2 |
ותפסי אליו בשכחה מוחלטת
ועינייך יהיה כנוקבות למזבח השבור
המוזנח שם בשתיקתו הצועקת.
ככה התבונני בי, במבט נקוב
ככה בין כל רגעיי
ולא אהיה לך זר שוב.
שם מצאי נחלתך והשתוקקי לשמים
אהובה- אהיה לך, רק לך
כעוז הסערה ששרה למים
בעינויים כואבים כגוסס בך.
עשה אותי שלה, שוב
ואלחש לה את סוד המלחמה שבי:
זהו רק ילדי היתום, הערום
שזועק אליי במזבח - אז אנא, שובי!
שובי אל התל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|