שתוי משטות כבד עיניים
מילותיי מדברות שפתי הם עיניי
מאוהב בריחוק בניכור אנושיות
בחמלה נטולת כבוד

נמלט מפחדיי אוחז בפני ורווה עוד
זיקוק של אנשים קרים
שתוי בגללך מזעם חמתך
אבל על מעשיי שהיית את
היית אני שהיינו יחדיו שלמים בעבר

ורוחני אני יודע וגשמיות אני מוכר
ושנאה כעת בפי מתהולל  לבושה
אהבת העבר עדיין בי קיימת
כאילו מרחפת צובטת

וגומר את הלילה שוב לידך
לא יודע אם עייף או זה ממך
ואת לא קיימת בקטנות של הלילה
ואת לא שייכת לקיומי היום הזה מצטער.