אני לא יודעת למה אני לוקחת את היומן, מתיישבת בשירותים
ומתחילה לכתוב.
פעם מישהו אמר לי ששירותים זה המקום שבו בן אדם מתנהג הכי
בטבעיות.
אז אני מתיישבת ומנסה להתחבר לעצמי.
פתאום אני שומעת קול עמום, בוקע ממקור לא ידוע.
מוזר, השעה 00:30, כל המשפחה ישנה, ואני יושבת על האסלה.
אבל הקול חוזר וזורק לאוויר חצאי משפטים לא ברורים.
לאחר כמה זמן של תהייה, הצלחתי להבין את המשפט -
"מותק, כאן, למטה!"
אני קמה, מסתכלת לכיוון האסלה, וזאת תוקעת בי מבט זועף
ואומרת:
"מותק, פעם הבאה שאת מחליטה "להתחבר אל עצמך" - תעשי את זה
במקום אחר!"

אני מורידה את המים, יוצאת מהשירותים, ובלבי הבטחה כי פעם הבאה
שארצה להתחבר אל עצמי לא יהיו מעורבות אסלות כלל...