חרטה על גבי חרטה
כל אחת נוספת לערמה
על הדף שלי
ומכבידה כמו עשן
על הנשימה שלי

מתגעגעת לעצב
שגרמת לי

במקום ליצור
נוסטלגיות חדשות
כי הגיע כבר הזמן
באפור לכסות

לא רוצה
בקושי מצליחה
לשכוח ממך
ולהיפטר
מהטינה

תוהה אם כבר שכחת
כיסית
יצרת
פינית
מקום לעוד
במגירה הגדולה

נלחמת בזלזול
החדש
שנוצר כלפיך

שאני יצרתי
שאליו קיוויתי
בגלל שמאסתי
בלאהוב אותך
כשמולי בנית
חומה
פרוצה

ועכשיו קשה
להתרגל לזמן ממושך
לשמחה

לא אוהבת
קשה יותר מהעצב
לא רגיל לרצות
לאלץ דמעה

ממחזרת חלומות
בלילה הארוך
קוראת למלנכוליה
לחזור לנחם
לתת לי עליה
תמיד להישען