רננה כמעט / שאריות |
מוחה את קורי התשוקה מהעור
(שלי, שלך)
מיישרת חוליות חלודות של גב קמור
ומנגבת את אבק הצחוק מפניי.
זה כמו לתלוש דפים מיומן גופי.
והחושך מנחם לי את הראיה -
כי שוב האוויר שלי עומד מדי.
(העולם מתקשה להכיל אותי)
כאילו מעולם לא פרמת את כל הכיווצים שבי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|