רננה כמעט / גאולה |
להרגיש
שאני לא לבד.
או לפחות לדעת שהדם עוד זורם בי.
החלל שבי יונק אהבה מחומרים
אשר אינם יודעים על ריחו הדק של האביב.
המזוודה שעוד פועמת בארון מזכירה לי -
פעם פרסתי סביבי חיים
בהם היה אפשר לשמוע את האוויר נאנח
ובלילה היינו רוקדים יחפים
על קליפות התודעה שלנו.
הקשבתי להד העשן, והבנתי
שיש קירות שנמסים
מכובד תכולתם.
אני מודדת את הקיום בין הגוף שלי
לעצמי -
מרחק הגאולה שלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|