כשאני מסתכל על היומן שלי לפני חודש, חודשיים. אני רואה דפים
ריקים. בלי מסיבות, בלי חברים, בלי כלום. דף ריק, דף ריק, דף
ריק, ורק אולי אחרי עוד איזה 30 דפים ריקים דף אחד שכתוב בו
בגדול שיש משהו מיוחד.
ככה זה אצל כל הצהובים. תקחו יומן של לטאה צהובה? רוב היומן
הוא דפים ריקים! ובכלל, הרוב לא עושים יומנים כי מה כבר יש
לזכור? כלום.

ואז קרה דבר כזה שמצאתי יומן. סתם, באמצע החיים. והיה כתוב
עליו באותיות אדומות - דפנה האדומה. חשבתי לתת למישהו כי אתם
יודעים, לא יפה לפתוח אבל אז חשבתי ופתחתי, מי כבר יידע? לא
תאמינו, גם אני לא האמנתי כל דף שני היה משהו פגישה עם
האדום, יום הולדת ל האדום.
חשתי משהו בבטן, משהו לא טוב, אמא אמרה שזה קנאה.

רציתי גם, למלא את היומן שלי, להיות כמו האדומה הזאת, דפנה.
בסוף גם מצאתי אותה, והחזרתי לה את היומן. היה מעליב.
ראיתי אותה והתקדמתי אליה. היא באמת הייתה אדומה. היא כנראה
קלטה שאני צהוב ולא אדום והתחילה עם ה"מה אתה רוצה? עוף מכאן!"
שכולם אומרים ללטאות בצבע שונה משלך. אל תחשבו ישר שהיא לטאה
רעה, כולם כאלה. אתה קולט מישהו בצבע אחר - ישר אתה מתחיל
להיות אנטי אותו אחד.
החזרתי לה. וחשבתי לעצמי - זה שטויות. רק בגלל הצבע שלי אני
יותר חנון משאר הלטאות וכל השאר לא מחבבים אותי.

הלכתי לסבא. הוא כבר היה לטאה זקנה וגדולה, לא כמוני, הקטן.
סיפרתי לו את זה והוא אמר לי לא לדאוג. הוא סיפר לי שסבא שלו
סיפר לו שהסבא-רב-רבא סיפר לו שאנחנו לטאות מזן אחר, ומאוד
מעניין - אנחנו יכולים להחליף צבעים. הוא לימד אותי את הנוסחא
המיוחד לשינוי - קודם צריך לחשוב על הצבע טוב טוב ולדמיין את
עצמך בצבע הזה, להתרכז ולהניע טיפה את הזנב שמאלה-וימינה.
ניסיתי - הפכתי לצבע קקי. כעסתי על סבא אבל הוא אמר לי לנסות
שוב - עכשיו אני אדום.

הלכתי לאזור של האדומים וראיתי מרחוק את אותה דפנה עם החברות
שלה. שמעתי מרחוק אותן אומרות דברים כמו "תראו איזה חתיך" או
"ראיתם אותו מתישהו?" והרגשתי יותר גברי ומגניב. דפנה הכירה לי
את כל החבר'ה שלה. היא וכל השאר האמינו לסיפור של דוד רחוק שלי
הביא אותי לבקר כאן ואם ימצא חן בעיני אז אולי אעבור לגור כאן.
הם לא חשדו שאני צהוב.

עם הזמן היומן שלי התמלא קצת. פגישה עם החבר'ה האדומים, אחרי
15 ימים יום הולדת לחבר הצהוב הכי טוב שלי. ככה שיניתי צבעים
כל כמה זמן אבל אתם יודעים, כשמתרגלים למשהו והוא הופך לשגרה
אז משתעממים. אז ניסיתי משהו אחר - הפעם שילוב של אדום וצהוב -
כתום. וגם הכתומים קיבלו אותי. ושוב היומן התמלא. ושוב שינויי
צבעים כל כמה זמן וכמובן גם שוב שגרה.


עכשיו כבר אין לי יום אחד שלא כתוב בו משהו. ואני כבר בכל
הצבעים התנסיתי - צהוב, אדום, כתום, ירוק, כחול, טורקיז, סגול,
שחור, לבן, מפוספס, ומה לא? ואף אחד לא יודע כלום. הכחולים
חושבים שאני כחול, הסגולים -שאני סגול וכך הלאה. אף אחד לא
מנחש אפילו.


יש לי 5493 סתם ידידים, 3216 חברים, 65 חברות, ויומן אחד קטן
שאין בו אפילו מקום ריק אחד שבו אוכל לנוח ולחיות. בא לי למות.