צוחק, קופץ, בא, הולך
מציק, מצחיק, נוגע, הופך
תזזיתי וחייכן עם עיניים של שד:
בהירות עגולות בצבע שקד.
לרגע ראיתי באותו הליצן
לרגע ראיתי את תוכנו של קנקן
ראיתי את הפרצוף מאחורי האיפור
את הדמות האמיתית מאחורי הסיפור
הניצוץ בעיניים, העווית בגבות
את העומק במילים, הכאב באמיתות.
עכשיו אני מבין שזה רק האיפור
עטיפה שונה לאותו הסיפור
אנחנו שנינו מאותו הכפר
כי עמוק בפנים אנחנו אותו הדבר
ולרגע אחד הבדידות שוכחת
לרגע קט הצינה בורחת
הדימיון המופלא שבצורת המחשבה
כמו משכך את הפחד ואת הדאגה
כי הנה אנחנו עכשיו שניים
וזה כואב פחות... אם כי עדיין. |
