אני מרגישה ששוב אני הולכת לאיבוד,
אי שם בתוך עצמי.
אני לא מצליחה לעצור את זה
ואולי,
אני לא רוצה בעצם.
לפעמים פשוט בא לי להיכנס
אל תוך ההרגשה המתועבת הזו,
ולחוש.
עם כל הכאב שבה,
ועם כל התסכול,
יש בה משהו שמושך אותי להישאר בתוכה
וגם לחזור אליה, כל פעם מחדש.
בדיוק באותה הדרך שבה אני חוזרת אליך
כל פעם מחדש.
לא בא לי לצאת עכשיו,
אני לא מרגישה שיש טעם.
אולי מחר,
כשתזרח השמש שוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.