כל עולמה
על גופה נושאה
אשה ללא כסות,
ללא בית
ברחוב היא תכיר כל סמטה אפלה
ששמשה לה מסתור ובית
את קולה מי ישמע
מי יכיר צפונותיה
בכייה האילם
רק ברחוב ישתנק
מכריה מזמן שכחו פניה
חרושי הדמעה והעצב
אך שיבה לבנה
עוטרה שערה
שזקן בשל הסבל
אישה ערירית
רק מיטה חפצה
להניח גופה היגע
ובאין מענה
בנפשה היא פגעה
ובכיה השתתק ונדם
ובעיניה הכחולות
אור נצנוץ אחרון
של דמעה
שביקשה בשתיקה
רחמים
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.