וכשתצנח לאיטה טיפת הגשם הראשונה
מבעד אוויר כבד וסמיך כדם,
וחרש תתנגש באדמה החרבה
משלחת גרגרי אבק כבדים לאוויר.

האדמה תבלע, אז, הטיפה בשקיקה,
כלווייתן העתיק, גדול הממדים,
                        העט על פרפר.
ולפתע תוריק הארץ ותצמיח
כל עשב, ירק זורע זרע.
ולהבות הרקיע ישככו
ואאוס כוויית האצבעות בשמיכה תכס,
את פצעיה תלקק.
וייללת טורף תשמע ממרחקים
ורוח קרירה גרגרי האבק תשא
ותזרעם כוכבים כוכבים ברקיע ממעל.

בין שני עצים בערבה השוממה,
שני שבילים נפקחו יחדיו
מתעקלים, מתפתלים
עד לאין קץ.

במקום בו באים יחדיו האור והחומר.