קארין סירץ / אנשים הולכים מולי |
אנשים הולכים ודוהים
הרגש בא אליי
מכאיב ומגליד
וכעת חסרת רגש שכמותי
אני רואה אותם נגמרים
ומתאדים, ומתים. זהו, מתים,
ואין אני עוצרת את הנעשה.
ואיך אני לא שומעת את עצמי
לא מדברת לעצמי יותר
לא חושבת... לא מרגישה כלום
והרגש הארור הזה חסר לי,
מקננת בי תחושה של ריקנות,
כשאני יודעת שוב
שכל זאת בגללך
ששוב
עוד פעם עכשיו
הם נגמרים לי מול העיניים
ומתאדים ונעלמים ומתים,
זהו מתים.
ושוב אין לי היכולת לעזור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|