נטע התמר / השדות שבעמק |
אל שביל
מאוד מסוים
אני תמיד חוזרת,
שם מחכה לי ספסל
תחת עץ החרוב,
מעוקל לשמאל
שביל עם נדנדות,
וישר -
השדות.
הם לא הסתיימו מעולם
בשנים של ילדות,
וגם היום, או מחר
לא אסע לעולם
לחקור או לחצות
את המצוי, אחר
הערפל הסמיך,
בסופם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|