תראו אתכם.
עומדים אי שם במעמדכם הגבוה.
מסתכלים על כולנו מהר האולימפוס שלכם.
עלובים שכמותכם.
מי לעזאזל אתם חושבים שאתם?
מי אתם שתשפטו אותי?
אתם שהשרשתם כל כך הרבה קור
שעם כל הכסף באה כל כך הרבה ביקורת.
אתם,
אתם שהורדתם את הביטחון העצמי שלי
אתם שאוששתם את כל השערות המחקר שלי.
תראו אתכם.
כל כך הרבה ניסיון וכל כך מעט ידע.
לא מסוגלים לשמח אותי.
לא מסוגלים לשמוח איתי בימים שלי.
מי אתם שתבקרו כל צעד ובחירה שלי?
מי אתם שתעקמו פרצוף על התכניות שלי?
אנשים תרבותיים, אה?
מנומסים...
תראו אתכם...

יש לי מזל שאני לא דומה לכם.