זאתי שבצד הדרך / זאת |
ממתינים לחריקת הצירים
על מפתן דלתי הדלה.
גוני השמחה עוד לחמו העקשים
צפים כשושנים בנחליי השוצפים,
נוגים כהילה.
והיית לי עץ וגדר ומישור
עוקר כל שוטה מעלי אדמתי
ממיס קרחוניי בקרניים של אור
פותח רכות את פתחי נשמתי.
לעתים נצבעות דרכי המתפתלות
הצבעים מוכרים, רק נוספו שאלות
ואני שהייתי, לעולם אהיה
לא אשר מ... ובלבד רק
זאת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|