כמו בספר שירה ישן, הדפים כבר צהובים ומאובקים
הוא נראה כמי שמסתיר בו סוד מן הכמוסים.
דף, ועוד דף עובר
עוד כוס יין הוא לוגם
מעיף אותך אותך גבוה לשמיים, הסיפור, כפי שלא סופר מעולם
הדמעות נשפכות וזורמות כמו מים.
בכרך, המילים רצות, האותיות מרצדות,
בחייו, הדמעות חונקות את גרונו עד בלי די,
דף ועוד דף, נקרא בשקיקה
צעד ועוד צעד במשעול החיים.
לאט לאט תם לו הסיפור
מגיע, כמעה, לקצה השביל
במבט לאחור אפשר להבין שהסוף היה ידוע מראש
במבט לאחור הוא הבין מה יכול היה להיעשות אחרת
וסוף הספר כתוב לו כבר המון שנים על דפים שכעת צהובים
ומאובקים
ולקראת תום חייו פוסע לו האדם מתרפק על זכרונות אחדים.