עם תחושה של לב פגוע, את השארת אותי לבד.
את הלכת, הלכת לנצח. לא נשאר לי אף אחד.
לא רצית לקחת חלק בחיי האומללים,
לא רצית לגרום לי צער, את שתקת בלא מילים.
אין דבר יותר פוגע מלחיות בלא שמחה,
אין דבר יותר שנוא מלחיות באכזבה.
וכמו ים אשר מלוח ומלא במסתורין.
כמו שמיים שברגע הם הפכו לעכורים.
לא קיים בי עוד הכוח שגורם לי להמשיך.
נר כבה, נשבה הרוח. בלבי כעת החשיך.
מה נותר לי להגיד עוד, מה נשאר עוד להוסיף ?
מה אפשר לומר כדי שהיא תחזור, שלא תמשיך ?
הסיפור מאד עצוב הוא. הוא מלא בכאב עז.
זה סיפור על לב של קרח שאף פעם לא נמס.
לפעמים אומרים שנפש, מלאה בסיבוכים.
אם תאהב, תדע עד כמה החיים הינם קשים. |