[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עמית אני
/
החלטות.

אתה עוד אחד שעובר לי בחיים.
וזו התחלה, סוערת אומנם מהרבה אחרות ואפילו סוערת מאוד, אבל
התחלה.
אני לא יודעת אם תהיה עוד אחד שיבוא וילך במהרה, כמו רבים
לפניך, או שתהיה משמעותי. אני לא יודעת מה אני רוצה אפילו. אם
תהיה כזה או כזה.
אני בעצם רק יודעת שיש לך "פוטנציאל", כמו שאני נוהגת להגדיר
את זה, השאלה האם זה הדדי.
הספקתי לעבור את כל סוגי היחסים למינהם.
בין אם זו היתה אהבה, כמו שקראתי לזה, לפחות בזמן שזה התרחש
ואהבה שנגמרה ולאחר מכן הוגדרה על ידי כ-"משהו נחמד, אבל אני
לא יכולה לקרוא לזה אהבה."
בין אם זה היה סטוץ חד-פעמי, שאומנם השאיר אותי לא מבינה ותוהה
מה קרה שם בדיוק, אבל גם עבר מתישהו.
בין אם זו היתה התאהבות איטית וחזקה שהתבררה כחד-צדדית והביאה
לנפילה הגדולה בחיי, שעד היום השאירה בי צלקת גדולה ואפילו
שורפת לעיתים קרובות, קרובות מדי.
בין אם זה סתם קטע שהתחיל ככזה ואף נגמר ככזה, אך שוב - אני
כאבתי את זה שזה נגמר ואת המהות של הדבר, הייתי בתוך זה
ונכנסתי לזה בידיעה שזה ככה ורק ככה, אך עדיין לא הצלחתי לקבל
את זה ולהשאיר את עצמי מחוץ למשחק.
כל קשר מחדש אני מתחילה עם תקווה שאולי הפעם זה יהיה שונה,
אולי הפעם אני אדע מה בדיוק אני רוצה וכך אדע גם להוביל את זה
למקום שיעשה לי טוב, אבל עד היום זה לא קרה.
כך כל פעם אני נפגעת, פוגעת לפעמים, כואבת ועושה טעויות על-גבי
טעויות.
כל מצב שאני נמצאת בו, אני לא מרוצה עד תום ורוצה משהו אחר -
אם זה רק קטע לא רציני, אני רוצה שנתחייב וזה יהיה רציני. אם
הצד השני רוצה שזה יהיה רציני - אני לא מצליחה לחייב את עצמי
לזה.
תמיד יש לי עצבות שכזו, ותמיד אני מאשימה את זה בסוג הקשר.
אבל האשמה היא פשוט בי.
אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי, וכך אני מטעה את עצמי ואחרים
ולבסוף זה מסתיים ברע.
אני רק רוצה להחליט. רק רוצה לקבל איזושהי החלטה, להיות שלמה
איתה וללכת איתה עד הסוף בלי להתהפך כמה וכמה פעמים בדרך.
כמה קשה זה כבר אמור להיות, לקבל החלטה על החיים שלך?
זה אמור להיות משהו הכי בסיסי שקיים. זה בסך הכל ללכת ע"פ
התחושות שלך, ע"פ הרגשות, ההרגשות. אבל אני לא מצליחה להתחבר
אליהם ולנתב אותם לאן שצריך.
כל פעם מחדש אני מחליטה ככה ועושה ככה וככה - ואף פעם אני לא
מרגישה שעשיתי את הכל נכון.
אולי אין בעצם "נכון" כללי, יש רק נכון רגעי. אם באותו רגע זה
מתאים לי - אני עושה את זה. זה שאח"כ מגיעות חרטות, לבטים או
עצב.. זה כבר ההשלכות של הנכון.
אני לא יודעת אם להמשיך ולפעול על פי הנכון הרגעי או לעשות
לעצמי מין "תוכנית פעולה עתידית", ואני בכלל לא יודעת אם אני
מסוגלת לזה.
אני רק יודעת שאני רוצה להחליט, ולדעת מה אני בדיוק רוצה אחת
ולתמיד.
אולי אז יגיע לי השקט שאני כ"כ מחכה לו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הסלוגן הקודם,
קראתם?
היה שלי.

-כותב הסלוגנים


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/6/07 2:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמית אני

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה