אני לא מוותר לחלום, למרות שזה סוף העולם והפסקנו לחלום ביחד
רציתי להגיד לך שבכל מקום את איתי, בליבי
אכן, את נוסעת ואני נשאר ובלעדיך? אין לי שום דבר.
ועכשיו כשאדום ושורף בעיניים, מבין שרבות הדרכים לאהוב אותך
וכמו בכל לילה אני שלך,
אולי זה רק חלום שאנו רוקמים, מלחמה בלי הרוגים
את ואני ואת, איך שאת נוגעת בי, את.
אם תסלחי לי איי פעם אהובתי
לבן בחלום שחור אני מכיר כבר את דרכי
הדרך והטעם שנשאר מלחבק אותך
הרי בסופו של דבר זה מה שנשאר, הרבה בדמיון, מעט בחיים
אז אם תלכי מי יחבק אותי ככה?
מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך, תדעי,
אין לי רגע אפילו לא דקה בלעדיך
הכל אצלי נהיה לא רגיל ועישנתי קופסה אם לא שניים
אהבנו עמוק, אהבנו בטוח, כמו שלא נאהב עוד לעולם.
לא הייתי משנה שום דבר, יהיה מה שיהיה, עבר מה שעבר
אני צועד בין טיפות הגשם שזלגו מעייני אחרי לילה אצלי במיטה
אחרי שדיברנו על אושר ישן, זה לא אותו דבר, מלבד הגעגוע
לראות את הים שר לנו שיר של אהבה
בואי נפזר את מסך הערפל ואולי במקרה יגמרו החיפושים ואת תחזרי
לי לחיים.
אני חושב על זה ולא נושם
עוד זוכר את השיר מהגן על הילדה הכי יפה בעולם, עם עיניים
איילה
תמסרו שאני פה בשבילה
תראי איך אני שר לך איך אני אוהב אותך, אולי יותר מדי
פתרון לא מוצא, איפה את? שנינו שווים פחות או יותר
פחות ועדין זה בא והולך את יודעת זה כמו אור הירח
אני נווד זרוק שהתאהב לו בנסיכה ואולי בגלל זה היא הלכה, ברחה
נשאר לי מפתח המרחק שלא פותח כלום מלבד געגועים וחלומות
עכשיו הכל מעונן, עכשיו אני יודע הכי קרוב לבד
והאם להיות בך מאוהב? זאת כבר לא שאלה
הים נתן, הים לקח לי אותך...