אם אינך מבין,
נפלתי לתוך בור גדול.
אם לא הבחנת,
איני יכולה לשאת בעול.
אם עוד לא הבנת,
אני עומדת שוב ליפול.

אז תרים אותי מהרצפה,
תגיד לי לקחת דברים בקלות.
תחזק אותי ותגיד שאני מגזימה,
שלא צריך לבכות על כל שטות.

אם אינך רואה,
הלב שלי פצוע.
אם לא שמת לב,
הלב שלי מלא בגעגוע.
אם עוד לא שמעת,
החבל עליו אני עומדת, דק ורעוע

אז תרים אותי מהרצפה,
תגיד לי לקחת דברים בקלות.
תחזק אותי ותגיד שאני מגזימה,
שלא צריך לבכות על כל שטות.

אם אינך מתכוון לעשות דבר,
פשוט תגיד ואתמודד עם זה לבדי.
אם בכלל לך לא איכפת,
פשוט תגיד ואנסה את מזלי.
אז אם אתה שם לב לדבריי,
פשוט תענה לי.

אז לא צריך שתרים אותי מהרצפה,
אני עוד אלמד לקחת דברים בקלות.
לא צריך שתחזק אותי, אני מספיק חזקה,
ואני אבכה על מה שאני רוצה, גם אם זאת שטות.

אני אהיה מספיק אמיצה
ואתמודד עם זה בלעדייך.
כנראה שאינך מספיק אמיץ,
כדי להיום שם לצידי, גם כשאיני שמחה.

ואם פתאום, מישהו יצוץ ממקום מוזר
ויעזור לי לקום ולהתרומם.
אם פתאום הוא ידאג שלא יהיה לי קר,
שהוא זה שבאמת יעזור לי, מאשר הם.

אז לא צריך שתרים אותי מהרצפה,
אני עוד אלמד לקחת דברים בקלות.
לא צריך שתחזק אותי, אני מספיק חזקה,
ואני אבכה על מה שאני רוצה, גם אם זאת שטות.

הרי לכל אחד, יש את הבן אדם שלו.
שקשה, שעצוב, שבודד ומנוכר,
הוא שם בשביל להרים אותו,
לדאוג שהוא יחייך מחר.

ורק אני, לא מוצאת אותו.
לא מוצאת את הבן אדם שירים אותי בחזרה.
שיחזק אותי, שיגיד שזה לא נורא.
ואילו רק חשבתי לשנייה, שמצאתי אותך,
טעיתי, הנך רק אשליה מתוקה.
שעוזב, כשאני באמת צריכה.

אז לא צריך שמישהו ירים אותי מהרצפה.
אני אשאר שם, אולי זאת לא טעות.
אולי אי אפשר לחזק אותי, אולי אני חלשה.
ואני אמשיך לבכות כאן, הרי אין לי שום מהות...