New Stage - Go To Main Page

מאירה תמיר
/
אני כבר לא

נשאתי עיני אל השמים
לא גרעתי עין
בפליאה גאווה ובהתרגשות
זיקוקי די-נור
המחזה היפה המדהים  
והמרנין ביותר עלי עצמאות
צבעוניים כמו
שלהביות צהבהבות זהוביות
כמו 'כלניות אדמדמות אדמוניות'
פישתניות סגלגלות ססגוניות
ישראליות
עטורות הילות כלות יפייפיות
הייתי חושבת ומדמיינת
איך נשכב לנו פרקדן תחת כיפת השמים
הן ישלחו אלומות קרני אור  
רק נושיט את הידיים
ונתפוס
חלום.
בערב יום העצמאות
מקרופונים הכריזו בקול חוצות
שהנה הנה הם באים הם באים
שלוש... שתיים... אחד  
אני נעמדתי דום
בדיוק כמו אתמול
נשאתי עיני שוב
אל השמים
רציתי כמו אז לקטוף את התחושות
כולם צעקו הו וואוו הו הו
ורקעו רקיעות
ומחיאות
משולהבים עצמאות
וקצף

ואני רק ראיתי עננים.
לא לבנים שמשייטים בשמים
כמו טווסים כבשים נוצות מלאכים ופיות
לא ניצוצות
שולחות אלומות קרני אור
שאפשר להושיט את הידיים
ולתפוס
שלום
רק עשנות וכבות
מיתמרות מעלה מעלה שורות שורות
אפרוריות
מייחלות אור ובא אופל
נבלעות
נעלמות.
השפלתי המבט
כבשתי עיני באדמה בעצב.  
אם פעם חשבתי ודמיינתי
אני כבר לא.










היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 2/5/07 8:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאירה תמיר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה